רזידנסי כפר שאול, יולי אוגוסט 2022 / איזי יצחק ג'יברה

הטרגדיה של סכסוך בנפשו של מקום. כפר שאול- בית חולים לבריאות הנפש בגבעת שאול בירושלים, נטוע בדיר יאסין הכפר הפלסטיני שתושביו נטבחו וגורשו מאדמתם לאחר לחימה. בריאות הנפש והיסטוריה של מלחמה ושכול ואובדן ופצע שלא הגליד. בעולם המראות, לאורך כל תהליך המחשבה והכתיבה כאן, עולות השאלות הבלתי נסבלות כמעט, איך אפשר להביע את הסכסוך הזה ולחלום על החלמה ושקט. איך במקום אשר מיוצגים בו כל כך הרבה טראומות על גבי טראומות שהתרחשו ורוחשים בין מבני אבן, שבילי אספלט, כיסאות נטושים, מליוני בדלי סיגריות, מאושפזים משוטטים ורוחות של מתים ניתן לרקום מחדש החלמה נפשית ולהחיות את הנשמה של מקום פיזי מבחינה תרבותית. האם זה מתדלק עבורי יצירה ועבור האמנים והאמניות שנרתמו למהלך האוצרותי.


פצועי הנפש של היום ושל ההיסטוריה ההיא הם אותם אנשים ואינם יכולים לסגור מעגל. ההווה עבור כולנו הוא כאוס. המציאות הכואבת של ההווה, לא מאפשרת עדיין החלמה כי העבר כמו עבור כל פצועי הנפש והטראומה תמיד נוכח, בו זמנית. אין סיפור כרונולוגי. יש עבר שלא ניתן להניח אותו מאחור ולעבור ממחלה להחלמה. לשלוות נפש. בין כותלי בית החולים והכפר ובין העמים. בין הבריאים והנורמטיבים לחולי הנפש. זהויות נפשיות שלא מאפשרות לנו לכולנו להשתלב בחיים, עם הגוף, עם האדמה.


טראומה שיש עליה ידיעה מאפשרת זהות. שאלת הזהות היא לחלק מאיתנו דרישה שיש בצידה תביעה להכרה בכאב הנפשי. הכרה בסיפור האישי\ פוליטי. לפעמים גם ב”התקרבנות” שיש בצידה גם רווח סוציאלי.

אבל איך ומה מקור הידיעה על החוויה של האדם\מקום שבדרך כלל צמודה גם לחוויה של המבט שלנו על עצמנו ועלינו. לכאורה זאת זהות שנקבעת דרך מיתוגה בשפה המילולית הפסיכיאטרית וזאת אחת השאלות המרכזיות בפרוייקט הזה בעיני. איך מתמודדים למשל בנסיון לתת עמדה לייצוג שאין דבר כזה מחלת נפש או כל הגדרה אחרת בDSM בניגוד טוטאלי לכל התפיסה הרווחת בפסיכיאטריה ובשיקום. איך ניתן להמשיג מחדש את החוויה הנפשית בעזרת דימויים חזותיים ממרחב קיים, חיצוני או מומצא, כדי לנסח מחדש תהליך של החלמה.


המורכבות גדולה. כי איך מגשרים בפועל על הפער או הנזילות בין שפה מילולית ושפה חזותית כדי לטפל בחוויה אינדיבידואלית או להיתמודד מול החוויה הקולקטיבית, תוך הימנעות מסטנדרטיזציה רוחנית, אוניברסלית ממוסדת בנוסח הקיים. זה נכון עבור כל המשתתפים במרחב של כפר שאול כמתקן פסיכיאטרי מגודר- האמנים, המטופלים והמאושפזים, והצוות המטפל. ובעצם עבור כל בת.ן אדם במהלך חיים אחד וזה לא מוגזם לגמרי לחשוב כך. ולכן בחרנו לפתוח את השאלות האלה עם אמנים ואמניות שנמצאים בשדה הכפול הזה. שמתמודדים בפעילות אקטיבית עם הגדרות האמנות בגישור פערים בתודעה ובהכרה ליצירת המשגה מחדש של החוויה הנפשית שתאפשר קיום בעולם.